פלוני ת ואח' נ' סנ"צ בני הרנס ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשת התובעות שלא להכיר בחסינות עובד ציבור, לנתבעים 5-1.

לטענת התובעות לא מתקיימים התנאים למתן החסיון ולכן אין לקבל הודעת החסינות שניתנה על ידי עו"ד אורית סון, המשנה לפרקליט המדינה, ביחס לאותם נתבעים.

בקשת התובעות הוגשה בהתאם לסעיף 7ב' (ג) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן:"הפקודה").

הרקע לבקשה הינו כמפורט להלן;

התובעות הינן קטינות הלומדות באזור יו"ש והיו בנות 15-14 במועדים הרלוונטיים לעניין שיפורט.

הנתבע 1 שמש במועד הרלוונטי מפקד תחנת המשטרה בבנימין והנתבעים 5-2 היו כפופים למרותו; נתבע 2 הינו קצין בתחנת משטרת בנימין. נתבעות 4-3 הינן שוטרות בתחנה. נתבע 5 הינו חוקר מהתחנה אשר לפי הטענה, נקרא בעת האירוע לסייע לשוטרות הנתבעות 4-3. נתבעת 6 היא מדינת ישראל (משטרת ישראל) אשר נתבעה כאחראית לפעולתם של יתר הנתבעים.

לפי הנטען בכתב התביעה המתוקן, הגיעו התובעות עם אחרים, ביום 25.12.07, בשעות אחה"צ לגבעת האור, השוכנת בסמיכות ליישוב בית-אל. עם רדת החשכה הגיע לגבעה כוח של מג"ב שהכריז כי על כל השוהים לפנות את הגבעה, מאחר שזו הוכרזה כשטח צבאי סגור.

לטענת התובעות לא הוצג שום מסמך רשמי התומך בהכרזה זו. התובעות טוענות כי החלו לפנות את הגבעה, אך השוטרים שנכחו במקום האיצו בהן, באמצעות כינויי גנאי ודחיפות. אחד השוטרים אף אחז בזרועה של התובעת 1 ודחף אותה במורד הגבעה. כשהגיעו למורד הגבעה נדחפו התובעות לרכב צבאי, שם התבקשו למסור פרטיהן אך סרבו. בכתב התביעה צוין כי הסירוב היה מכמה סיבות ובעיקר אי הבנה של משמעות הדברים.

ממקום האירוע הוסעו התובעות אל תחנת המשטרה בשער בנימין. בתחנה נלקחו מהתובעות המכשירים הסלולאריים שהיו ברשותן ובוצע חיפוש בכליהן. נטען כי במסגרת החיפוש נמצא כרטיס תלמיד של התובעת 2 ובו פרטיה, וכן כרטיס קופ"ח של התובעת 1. באמצעות המכשירים הסלולאריים, שבהם שמורים מספרי הטלפון של בני משפחת התובעות, ניתן היה לטענתן לברר פרטיהן; ואולם, לפי הנטען, השוטרים לא עשו כן. נטען כי השוטרים ניסו להבהיל את התובעות כי אם לא תזדהנה ייערך עליהן חיפוש גופני בעירום. בפגישה שהתאפשרה להן עם עו"ד מעמותת חננו, הובהר להן כי בנסיבות העניין ומחמת גילן חיפוש כזה יהא לא חוקי.

לטענת התובעות כשעתיים לאחר שהגיעו לתחנה ומשעורכת הדין עזבה את המקום בוצע חיפוש גופני על כ"א מהן ע"י הנתבעות 4-3. מאחר ועניינה של החלטה זו בשאלת החסינות ולא בתביעה לגופה איני נדרשת לכלל העובדות שפורטו בתביעה, אומר רק כי לפי הנטען החיפוש הגופני שנערך על התובעות היה לטענתן משפיל ואגרסיבי. עוד נטען כי בעת החיפוש על התובעת 1 אף לא נשמרה פרטיותה ולחדר נכנס שוטר אחר, אף כי מוסכם בתביעה, שמיהר לצאת לאחר שראה כי מתבצע חיפוש. מוסכם עוד כי לאחר מכן אף עמדה אחת הנתבעות ליד הדלת, כדי למנוע כניסה של אחר.

נטען כי החיפוש פגע בכבודן של התובעות, בזכויותיהן היסודיות, היה בלתי חוקי ובלתי מידתי, באופן שנערך במידה העולה בהרבה על הנדרש. הודגש גם כי לא התקבל אישור מאף אחת מהתובעות לביצוע החיפוש ונטען כי לא נערך להן גם שימוע בפני קצין בטרם החיפוש (באשר לאופן החיפוש הנטען ביחס לכל תובעת ר' בפירוט סעיפים 57-27 לכתב התביעה המתוקן). לטענת התובעות החיפוש לא היה מידתי ולא היה נדרש והיה ניתן להסתפק באמצעים חלופיים. נטען כי הנתבעים או מי מהם הפרו הן את הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) תשנ"ו – 1996 ובפרט סעיפים 2,3, הן את סעיף 9 לפקודת המטה הארצי מיום 14.5.02 בעניין חיפוש חיצוני בגוף החשוד וכן את סעיף 4(ה)(1) לפקודת המטה הארצי, מיום 14.1.05, העוסקת בעבודת המשטרה עם קטינים.

בכתב ההגנה המתוקן, שהוגש באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים, נטען כי עניינה של תביעה זו באכיפת החוק נגד התובעות, אשר סרבו להכיר בסמכותו של ביהמ"ש במסגרת ההליכים שהתקיימו בעניינן. נטען כי במסגרת האירוע המתואר ביצעו הנתבעות מספר עבירות פליליות וביניהן הסגת גבול, הפרת צו שטח צבאי סגור, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וסירוב למתן אמצעי זיהוי. התובעות התריסו שוב ושוב נגד נציגי מערכת אכיפת החוק של מדינת ישראל, ובכלל זה בתי המשפט השונים. נטען כי חרף התנהגותן של הנתבעות פעלו השוטרים באיפוק רב וביצעו את מלאכתם בסבלנות וברגישות. בנסיבות אלו, נטען כי הגשת התביעה הינה גילוי של עזות מצח מצד התובעות.

לא רק בהודעה שנמסרה, אלא גם בגוף כתב ההגנה - נטען לחסינות הנתבעים מכוח סעיף 7ב לפקודה. כמו כן, נטען כי יש לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנותה, שכן זו הוגשה ביום האחרון של ההתיישנות, הקבוע בסעיף 5א(2) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב- 1952.

לגופן של הנסיבות הנטענות, טענה המדינה כי ביום 9.12.07 הוקם מאחז בלתי חוקי, במסגרתו בוצעה השתלטות על מבנים של פלסטיניים בתחום הכפר ביתין. המאחז זכה לכינוי "גבעת האור". מספר פינויים בוצעו במקום, אך ללא הועיל. ביום 25.12.07, בהתאם להחלטת מפקדי כוחות הביטחון, בראשות מח"ט בנימין, החל כוח בפיקוד קצין מג"ב לפנות את המאחז. נטען כי כוחות הביטחון הבהירו למתיישבים כי הינם מעוכבים בגין הפרת צו שטח צבאי סגור ובגין הסגת גבול. בהתאם לסמכויותיהם, נדרשו המתיישבים להזדהות, תוך שהובהר להם כי ככל שמדובר בעבירה ראשונה, מסוג זה, הם ישוחררו. מי שהזדהה אכן שוחרר במקום. בין המסרבים להזדהות היו גם התובעות שעוכבו והובאו לתחנת בנימין לשם זיהוי וחקירה. הקצין התורן בתחנה הזדהה בפני המעוכבים וביקש מהם להזדהות תוך שהוא מסביר להם כי התנהגותם מהווה עבירה פלילית. המעוכבים סרבו להזדהות ולשתף פעולה. נטען כי לא ניתן היה לקבוע ממראה עיניים בלבד מי מהמעוכבים הינו קטין ומי בגיר. בשלב זה, חלק מהמעוכבים התרצו, הזדהו, נחקרו ושוחררו. התובעות ומעוכבות נוספות, סרבו להזדהות, תוך שהן מתנהגות בצורה פרובוקטיבית ומתלהמת, מקשות על השוטרים לבצע תפקידם כחוק, מסרבות לשתף פעולה וקוראות קריאות גנאי לעבר השוטרים (כגון צעקות "שוטרים נאצים"). גם עו"ד שהגיעה למקום לא הצליחה לשכנע את המעוכבות להזדהות ומשכל הניסיונות כשלו נעצרו התובעות.

המפקד התורן סבר שייתכן כי על גופן של התובעות נמצאים מסמכים מהם ניתן ללמוד על זהותן ובכך לייתר את מעצרן.

כמו כן, היה חשש להסתרת חפצים מסוכנים או כאלו שאין להכניס למתקני כליאה, כגון מכשירים סלולאריים וכו'. בנסיבות אלו, הורה הקצין התורן על ביצוע חיפוש גופני בתובעות ע"י שוטרות. נטען כי החיפוש נערך ע"י שוטרות בשירות חובה, במקום מוצנע בחדר סגור, כאשר שוטר מוצב מעבר לדלת לשם השגחה. השוטרות הסבירו לתובעות את הליך החיפוש ומטרותיו וביקשו שיתוף פעולה מצידן. השוטרות נהגו בתובעות בסבלנות רבה וברגישות, תוך שהן מסבירות שוב ושוב כי ללא שיתוף פעולה מצד התובעות תאלצנה להשתמש בכוח. חלק מהבנות הביעו סירוב בתחילה, אך בסופו של דבר שיתפו פעולה, במידה זו או אחרת. יתר הבנות הביעו סירוב והתנגדו באופן אקטיבי ומתלהם. נטען כי אחת הבנות השתוללה באופן קיצוני ונדרשה מעורבות של שוטר על מנת להצליח לאזוק אותה ולהרגיעה. הובהר כי נוכח סירובן של התובעות להזדהות לא יכולה ההגנה לנקוב בשמן של מי ששיתפו פעולה ושל מי שהתנגדו בדרך זו או אחרת.

בעניין החיפוש לגופו, נטען כי אף אחת מן העצורות לא נותרה במהלך החיפוש במערומיה, אלא בביגוד חלקי או תחתון. החיפוש לא הניב תוצאות, במובן זה שלא נמצאו מסמכים מזהים. לעניין כניסתו של שוטר לחדר במהלך חיפוש נטען כי אכן נפתחה הדלת בטעות אך השוטר סגרה מיד.

בכתב ההגנה המתוקן פורטו עוד הליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינן של התובעות, כדלקמן:

א.ביום 26.12.07 הובאו התובעות עם אחרות, לדיון בפני סגן הנשיאה כב' השופט י. שמעוני. הובהר כי ככל שהעצורות תיאותנה להזדהות ניתן יהיה לשחררן בתנאים. ביהמ"ש סרב לדון בבקשה לגופה, נוכח סירובן של התובעות להזדהות, בקובעו שהדבר מהווה זילות ביהמ"ש. מעצרן הוארך עד ליום 30.12.07.